Judas, פרטים חדשים מ-State of Play למשחק החדש מבית היוצר של BioShock

בין הנוכחות המוכרזת פחות או יותר במהלך מצב המשחק בינואר 2024 הייתה גםJudas, המשחק החדש של קן לוין ו-Ghost Story Games, שמבטיח להחזיר למסכים שלנו סים סוחף מגוף ראשון עם השפעה בולטת, כפי שניתן לצפות מהמעצב המדובר. הכתיבה "From the creator of BioShock" שמופיעה בתחילת הסרטון כמעט מיותרת, בהתחשב בכך שהזיכרונות מהמשחק המפורסם של Irrational Games ברורים מאוד לכולם, לאחר כמה שניות של הטריילר. אולי אפילו יותר מדי, אם לומר את האמת: תחושת הדז'ה וו היא בלתי נמנעת בין הצילום, האווירה והסגנון הכללי, אבל בהתחשב בכמה זמן עבר מאז הטרילוגיה המפורסמת (או ליתר דיוק מאז BioShock Infinite, בהתחשב בכך שהשלישי פרק לא קשור ללוין), זה לא ממש מפריע לנו בכלל, להיפך.

הבעיה היא שההמתנה עדיין נראית ארוכה מאוד, והיעדר כל התייחסות בזמן על המהדורה הרשמית, גם לאחר המצגת החדשה הזו, רק מאשר את הרעיון.

כוונתו המוצהרת של קן לוין הייתה להמשיך את הדיון שנפתח עם System Shock ו-BioShock, כלומר פעולה בגוף ראשון עם מרכיב נרטיבי חזק, במובן של Irrational/Ghost Story. בהתבסס על התקדימים, אנו יכולים לצפות לחוויה שיש בה אלמנטים מעורבים בין יריות מגוף ראשון למשחק תפקידים, אבל שמעל הכל רוצה לספר סיפור, להציב את השחקן במרכז של פיתולים ומצבים המסוגלים להשאיר את חותמם , אבל עם חידוש פוטנציאלי ענק: חופש הבחירה. אז בואו נראהמה חדש על יהודה מהטריילר ששוחרר במהלך מצב המשחקשל ינואר 2024.

חופש בחירה?

יהודה: ההגדרה, ההגדרה והקרב דומים מאוד ל-BioShock

ההתייחסויות ל-BioShock ניכרות והמפתחים בהחלט לא מסתירים את הרצון לשחזר אלמנטים סגנוניים ותמטיים מהסדרה, אבל יש תכונה מוצהרת שעלולה להפריע בהשוואה למבנה הקלאסי של הכותרים של לוין:אפשרות בחירהמוענק לשחקן. "אתה רוצה לתקן את מה שהרסת או לתת להכל להישרף? זו החלטה שתלויה בך", מדווח לוין עצמו בפוסט שפורסם בבלוג הפלייסטיישן המתאים להגעתו של הטריילר החדש, אבל הנושא גם חוזר בחומרים לקידום מכירות. בהתחשב במבנה הנרטיב והבימוי הנוקשה שאפיין הפקות קודמות, לא קל לדמיין כיצד ניתן יהיה לבנות את חופש הפעולה המוענק לשחקן: האם זה יהיה חופש אמיתי או מכשיר נרטיבי? באופן פרדוקסלי, הטוויסט הגדול של ה-BioShock הראשון משוחק בדיוק על אשליה של בחירה המבוססת על האמונות המוסריות של האדם, כך שגם יהודה יכול לשמור כמה הפתעות בחזית הזו.

עם זאת, נראה כי הכוונה דווקא מסמנת נקודת שבירה בבניית הסיפור, תוך שמירה על הסגנון הכללי ואופן הבימוי: "רצינו ליצור חוויה שבה ההחלטות הללו והדרך שבה הסיפור מתפתחהם תלויים בשחקנים", כותב לוין ומתעקש שהשחקן, בתפקיד יהודה, ינחה כל אירוע, ממרכיבי העלילה ועד להשלכות על העולם ושאר הדמויות בצוות השחקנים, "כמו שלא חווית מעולם" ב המשחקים הבלתי רציונליים אלו הצהרות חשובות, שנראה כי מתמקדות בתכונות חדשניות באמת בהשוואה למודוס הפעולה הרגיל של המפתחים, כך שהרעיון הוא שהאינטראקציות העמוקות של השחקנים על בניית הסיפור הן המרכיבים הבסיסיים שעליהם בנויה הכותרת .

תכנים חדשים בצורות ידועות

אויביו של יהודה משקפים גם את הסגנון הסוריאליסטי של כמה מצבים שנראו בעבר

הטריילר החדש מציג משהו יותר מהמציאות הדיסטופית החדשה שביימה Ghost Story: במקרה הזה אנחנו עוסקים בעיר עתידנית מרחפת בחלל בשםמייפלואר, שאזרחיו מאומנים לרגל זה אחר זה ושם הטכנולוגיה שולטת כעת בכל היבט של ניהול החברה. הנחות היסוד דומות לאלו של משחקים אחרים, אך נראה כי תחילת האירועים כאן עברה באופן משמעותי לנקודה שונה מזו שאנו עדים אליה בדרך כלל: לאחר שמנהיגי הספינה הזו ניסו ליצור מעין חברת מודל, ואילצו את התושבים לשחק את תפקידם של אזרחים טובים, הגיבור החל במהפכה, והרס למעשה את המערכת כולה. בשלב זה מתחילה הפעולה, שנותנת לשחקן את הבחירה בין לנסות לתקן את מה שנהרס או לתת לעולם להישרף, וזו הבחירה הבסיסית שאמורה לעצב את כל התפתחות האירועים.

Ilמשחקיותזה שניתן להציץ בטריילר נראה כמו המשחק הקלאסי של Irrational, עם התנגשויות מהירות נגד אויבים מוזרים, החל מאוטומטונים שונים ועד לבני אדם אחרים, בתוך הגדרות דקדנטיות שמראות עושר ראוותני עכשיו בהרס מוחלט.

הגרפיקה נראית מסוגננת בצורה מוזרה, מאוד אופיינית

הכל קצת כבר נראה, למעשה, אם כי התפאורה כאן נראית יותר מדע בדיוני קלאסית מחזונות הארט דקו של ראפטור וקולומביה, מושרשת יותר בתרבות הפופ האמריקאית ואולי עם רצף סאטירי גדול יותר כלפי החברה האמריקאית. נראה שגם כוחות מיוחדים חוזרים, הקשורים לסוג כלשהו של שתל קיברנטי ולא לניסויים גנטיים עם פלסמידים. גם זהסגנון גרפי, שמטרתה סטייליזציה סוריאליסטית מסוימת ולא ריאליזם מוחלט, מזכירה את הפתרונות האסתטיים שנראו במשחקים הקודמים של לוין אבל תמיד יעילה ומעניינת.

נראה שהכל תלוי ביכולתהכנס חדשות, כמו אפשרות הבחירה המוכרזת והשלכותיה החשובות, בתוך צורה מבוססת וידועה, שבכל זאת עדיין מושכת תשומת לב לנוכח המוזרויות שלה. מכוח הנוסטלגיה יכולנו בקלות להסתפק בסיפור אחר המסופר בסגנון האי-רציונלי האופייני, אבל נראה שיהודה רוצה ללכת רחוק יותר ולהציע משהו חדש, ואנחנו לא יכולים לחכות לגלות יותר.