לוחמה מודרנית גם ב-Wii

גרסה שנבדקה: Nintendo Wii

בין הסיבות השונות שדחפו מיליוני אנשים לקנות Nintendo Wii, היכולות הטכניות של הקונסולה בהחלט לא כוללות. זוהי כעת עובדה מבוססת, שהתקבלה בשלווה אפילו על ידי התומכים הנלהבים ביותר של ה"הבדל" המפורסם. כל מי שקונה Wii עושה זאת כדי להשיג חווית משחק חלופית לזו הקלאסית, וההנחה תקפה הן למוצרים המקוריים, שתוכננו במיוחד עבור מערכת הבקרה באמצעות Wii-mote ו-Nunchuck, והן עבור כותרים מרובי פלטפורמות, אשר ב-Wii הם צריכים ככלל למצוא מימד חדש ללא קשר לגרפיקה ולסאונד.

ובכן, בשבילCall of Duty: Modern Warfare - רפלקסהעניין לא כל כך פשוט וקווי המתאר של השאלה משוננים במקצת, בהתחשב בכך שמעולם לא בעבר במקרה הזה הכל סובב סביב גרפיקה. כולנו יודעים שיצירת המופת של Infinity Ward הופכת את ההשפעה החזותית לנקודת החזק שלה, לאבן הפינה שבזכותה אפשר להפוך את הקמפיין לשחקן יחיד לכל כך "קולנועי" ומרהיב. לכן ברור שעבודת גיור ללא מחויבות מיוחדת, כפי שבוצעה הפעם, מביאה את הפרק ה"מודרני" של Call of Duty לאבד הרבה מקסמו. בעוד שב-Xbox 360, פלייסטיישן 3 ו-PC אנחנו יכולים לסמוך על תרחישים נפלאים מבחינת רוחב ופרטים, שבתוכם נעים רכבים ודמויות מעוצבות בצורה מעולה, והכל בקצב פריימים מוצק מאוד של שישים פריימים לשנייה, ב-Wii אנחנו צריכים להתיישב להגדרות משעממות ומרוששות, שנאלצו לקבל פשרות כבדות כדי לשמור על אותם מימדים כמו הגרסה למערכות מהדור החדש.

הגרפיקה לא משנה?

התרחישים לא עברו קיצוץ הקשור לגודל, כפי שאמרנו, אבל האיכות הכוללת שילמה את ההשלכות. הדבר הראשון שמושך את העין הם הטקסטורות, שהן מוגדרות בצורה גרועה מאוד, המשפיעות לרעה על רמת הפירוט ומונעות מההגדרות את המראה המקורי והמציאותי והמשכנע שלהן. גם באחד השלבים הראשונים במקרה נעים במים, וזה לגמרי "דומם", קרש שעליו הונח מרקם עמום וחוזר על עצמו. ניהול צבע, בהקשר שאינו HD, חושף את כל מגבלותיו והגוונים בהם נעשה שימוש לרוב אינם עושים צדק עם הרקע. דגמי הדמויות המצולעים פשוטים וזוויתיים מדי, עם אנימציה בקושי הגונה. גם ההשפעות הקשורות לפיצוצים פשטו, והורידו הרבה מהאופי המרהיב של מצבים מסוימים. הבעיה הגדולה ביותר, לעומת זאת, מיוצגת ללא ספק על ידי קצב הפריימים, שעולה בקושי על עשרים פריימים בשנייה וסובל מאי ודאות מתמשכת.

זהו גורם שלמרבה הצער בסופו של דבר גם משפיע רבות על הפקדים: מערכת הכוונה, המבוססת על האות האינפרא אדום של ה-Wii-mote, דורשת גרפיקה זורמת כדי להעניק לתנועת הכוונת דיוק מסוים. למרות האפשרויות השונות להתאים את הפקדים בכל דרך שהיא (הגדלה או הקטנה של ספי הרגישות של התנועות השונות), למעשה, התוצאה היא שפגיעה באויבים עם הנשק שלך מתבררת כמשימה פשוטה, תוך שימוש ברובי צלפים. באמת הופך לפעולה מתסכלת, חסרת כל תיקון שיכול לספק תמיכה לכיוון. מטרת הניתוח חסר הרחמים הזה היא לא להיתקע בהשוואה הבלתי נסבלת בין גרסת ה-Wii של Modern Warfare לבין זו ל-Xbox 360 או ל-PlayStation 3, אלא לציין שבקונסולת נינטנדו ראינו הרבה יותר טוב הן מבחינת רק גרפיקה ודיוק של פקדים, והרשימה היא הכל חוץ מקצרה: Metroid Prime: Corruption, The Conduit, Call of Duty itself: World at War ואפילו Medal of Honor: Heroes 2, שלגרפיקה שלו כמעט ולא היה מרקם אבל מובטח קצב פריימים של שישים פריימים לשנייה, מימוש מסר ברור: אם לא ניתן להציע השפעה חזותית באיכות גבוהה, לפחות אנו שומרים על נזילות כדי שנוכל לייעל את בקרות. כי זה באמת נכון שבמצבים מסוימים, הגרפיקה לא משנה.

הפקדים

מערכת הבקרה שלCall of Duty: Modern Warfare - רפלקסל-Wii הוא מבוסס על השילוב הקלאסי של Wii-mote / Nunchuck, כאשר הראשון מווסת את תנועת העינית (ולכן את הנוף) והשני מאפשר לנו להזיז את הדמות, לשנות את מיקומה (עמידה, כפופה או שכיבה). ) ולכוון. חלק מהאפשרויות נראות נכונות (לדוגמה, כפתורי "+" ו-"-", האחראים על שיגור שני הרימונים השונים הזמינים), אחרות קצת פחות: לחיצה על כפתור A משמשת לחסימת הנוף ולכן הופכת את ההתקפות לפחות. כיבוי אש, אבל במקביל מניע את המירוץ של הדמות. כדי לרוץ ול"נווט", לכן, יש צורך בלחיצה לסירוגין על הכפתור, דבר בעייתי לכל הפחות במצבים הקדחתניים ביותר. יחד עם זאת, השימוש ב-d-pad כדי להחליף נשק, לקפוץ, לתקוף עם הפגיון ולבסוף לפתוח את המלאי אינו קל מאוד ללמידה ודורש קצת תרגול.

מצא את ההבדלים

מצב הקמפיין לשחקן יחיד שלCall of Duty: Modern Warfare - רפלקסשומר על כל השלבים של ה-Modern Warfare המקורי, לחוויה קצרה יחסית אך מלאה בפיתולים וקרבות אפיים. הצטרפה אליו אלטרנטיבה "ארקייד" המאפשרת לנו לשחק מחדש את כל הרמות (לצערי בנפרד ולא ברצף) עם הגדרה שונה, כלומר במטרה לקלוע כמה שיותר הרג או להגיע לדרגת דיוק מסוימת. כמו בגרסת ה-Wii של Call of Duty: World at War, קיים גם מצב מרובה משתתפים מקומי, בו השחקן השני פשוט שולט על כוונת על המסך ובכך תורם לחיסול היריבים.

ברור שלא חסר מרובה משתתפים מקוון, אלמנט שלמעשה מאפיין את Modern Warfare ואשר קבע את הצלחתה המסחרית: כל המצבים המקוריים קיימים (כלומר, team deathmatch, deathmatch ותיק, free-for-all, find and destroy וכו' .), יחד עם האפשרות ליצור כיתות (בחירת הנשקים והבונוסים להקצות לדמות שלנו) וברור שמערכת הניקוד והאתגר המצוינת שממקמת את Call of Duty מרובה משתתפים מקוון בראש ז'אנר גוף ראשון, נשמרה כמשחק היורה. למרבה הצער, ניהול ההזמנות אינו הטוב ביותר, אולם בהתבסס על "קוד חבר" (שיש להזין בתיבה המתאימה), חסר אלמנט חשוב כמו צ'אט קולי (שלא הוחלף בשום צורה, לא אפילו באמצעות הכנסת תקשורת כללית) ומספר השחקנים המקסימלי במשחקים ירד לעשרה (עדיין שניים יותר מאשר ב-World at War). במהלך הבדיקות שלנו מצאנו מהירות טובה בכל הנוגע לשידוכים. הנוכחות של אופציה טריטוריאלית מאפשרת לנו לשחק רק עם אנשים השייכים לאזור הגיאוגרפי שלנו אך למרות זאת, למרבה הצער, אנו נתקלים פעמים רבות בבעיות עקב פיגור.

מסקנות

האם היה שווה לחכות שנתיים להמרה הזו של לוחמה מודרנית? למען האמת, לא. בהתחשב בזמני העיבוד של ה-Activision FPS, בעלי Wii בהחלט ציפו למוצר מעודן יותר, שיוכל להתגבר על המגבלות הטכניות הידועות כעת של קונסולת נינטנדו עם פתרונות חלופיים ובכל מקרה מבלי להקריב אי פעם אלמנט חשוב כמו נזילות, חסרונו גרם במקרה זה לנזק קטסטרופלי למערכת הבקרה. ההמרה של Call of Duty: World at War, שיצא בשנה שעברה, נראה טוב יותר בכל ההיבטים פרט אולי למשחק המקוון, שעדיין שנוי במחלוקת: אתה יכול לשחק עם עשרה אנשים במקום שמונה ומערכת הניקוד המצוינת וצמיחת הדמויות, אבל במהלך הבדיקות שלנו מעולם לא היה לנו העונג לשחק משחק שלא הושפע מאוד מפיגור. אנחנו יכולים רק לקוות שייעשו דברים טובים יותר עבור ההמרה ההיפותטית של Modern Warfare 2...